פס"ד בעניין השלכת חזיז באצטדיון "טדי" בירושלים

הקדמה

1.         שני אוהדי כדורגל נפגעו כתוצאה מחזיז שהושלך לעברם עת נכחו כצופים במשחק כדורגל. זורקי החזיז לא נתפסו. האם קמה חבות למי מהנתבעים לפצותם?

בכך עניינו של פסק דין זה.

רקע עובדתי

2.         ביום 9.12.02 הגיעו שני התובעים, ילידי 1974 ו-1975 למשחק כדורגל בין בית"ר ירושלים ומכבי נתניה שהתקיים באצטדיון "טדי" בירושלים (להלן: "האצטדיון") ונכנסו ליציע המשמש את אוהדי בית"ר. עת עמדו הצופים לשירת "התקוה", חש התובע 2 (להלן: "אורן") בחפץ הפוגע בגבו, ומשהסתובב לראות מה פגע בו, התפוצץ החפץ, והוא והתובע 1 (להלן: "ניסן") שעמד לידו נפגעו (להלן: "האירוע" או "התאונה").

3.         התובעים הגישו תביעות נפרדות (התביעות שבכותרת), אך מאחר שמדובר באותו עניין ובאותן נסיבות, באותם עדים ובאותם מייצגים, הוסכם כי הדיון בתביעות יתקיים במאוחד, כשהתצהירים (למעט תצהירה של אשתו של אורן) ייחשבו כתצהירים שהוגשו בשני התיקים, וגם החקירה עליהם תיחשב כחקירה בשני התיקים.

4.         הנתבעת 1 (להלן: "המועדון") הינה חברה המפעילה את קבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים, אשר קיבלה את הרשות להשתמש באצטדיון, בין היתר, לצורך קיום משחקי כדורגל. המועדון שוכר שירותיה של חברת אבטחה, מעסיק סדרנים ומשלם למשטרה עבור כח השיטור שנמצא במקום.

הנתבעת 2 הינה מבטחת הנתבעת 1.

הנתבעת 3 (להלן: "המשטרה"), משתתפת באבטחה ובשמירה בזמן קיום משחק באצטדיון, ומציבה לצורך זה כח שיטור במקום.

הנתבעת 4 (להלן: "העירייה") הינה הבעלים והמחזיק של האצטדיון.

טענות הצדדים

5.         לטענת התובעים, רשלנותם של הנתבעים, בין אם חלקם ובין אם כולם, היא שהביאה לפציעתם, שכן כל אחד מהנתבעים ביצע את תפקידו בצורה לקויה וחלקית בלבד והתרשל בביצוע תפקידו, באופן שאפשר את התרחשות הנזק. הם מפרטים בסיכומיהם 5 נקודות מרכזיות בעניין התרשלות זו:

א.         אי ביצוע בדיקה, ולחלופין ביצוע בדיקה שטחית לצופים.

ב.         כמות מועטה של סדרנים ושוטרים ביחס לכמות הצופים.

ג.          קיום חורים ופרצות בגדר שאפשרו כניסת יחידים ללא בדיקה בטחונית.

ד.         אי שמירה על סדר ובטחון בשטח המגרש.

ה.         הפעלת האצטדיון בלא שיחודש רישיון העסק.

6.         כל אחת מהנתבעות טוענת כי אין להטיל אחריות על מי מהן, אך אם קיימת אחריות כזו, הרי היא מוטלת על כתפי הנתבעות האחרות ולא על כתפיה שלה. בנוסף טוענות כולן להסתכנות מרצון ולאשם תורם של התובעים.

הסכמה משותפת אחת קיימת, עם זאת, בין הנתבעות, והיא כי הנזק אשר נגרם לתובעים, אם בכלל, הוא מינורי ביותר.